מזונות מן העיזבון

סעיף 56 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965, קובע כי לאחר פטירתו של אדם, זכאים בן זוגו, ילדיו או הוריו של המנוח, אשר זקוקים למזונות, למזונות מן העיזבון, בין אם בירושה על פי צוואה, ובין אם בירושה על פי דין.

זכאות בן הזוג למזונות מן העיזבון הינה לכל זמן אלמנותו. עם זאת, בית המשפט רשאי להורות על מענק חד פעמי לאלמנת המנוח, וזאת במידה והוא סבור כי יש לפעול כך, תוך שהוא מתייחס גם לזכויות ילדי המנוח. במידה וערב פטירתו של המנוח, נשללה מבן הזוג הזכות לקבל מזונות, בן זוג זה אינו זכאי למזונות מן העיזבון. מזונות אלו אינם זכות הקמה לבני זוג נשואים בלבד. גם ידועים בציבור זכאים למזונות מן העיזבון, וזאת במידה ובני הזוג לא היו נשואים לאחרים, ניהלו חיי משפחה ומשק בית משותף, וחיו למעשה כבעל ואישה.

ילדים והורים – זכותם למזונות מהעיזבון

ילדיו של המנוח זכאים למזונות מן העיזבון עד גיל 18. ילדים נכים, ילדים הסובלים מפיגור, או ילדים הלוקים במחלת נפש, זכאים למזונות מן העיזבון לכל תקופת מחלתם או נכותם. עם זאת, יש לציין כי במידה וילדים אלו זוכים לקבל פרנסתם ממקורות אחרים (לדוגמא, מן המדינה), בית המשפט מתחשב בכך בעת קביעת המזונות. בית המשפט רשאי לפסוק מזונות מן העיזבון גם לילד בגיר (עד גיל 23) וזאת במידה ונסיבות המקרה מצדיקות זאת.

הזכות למזונות מן העיזבון עבור ילדים קיימת גם כאשר הילד נולד לאחר פטירתו של המוריש, גם כלפי ילדים מאומצים, ואף לנכדים אשר התייתמו לפני מות המוריש או כאשר פרנסתם הייתה עליו ערב מותו והוריהם אינם יכולים לספק מזונותיהם. הוריו של המנוח זכאים למזונות מן העיזבון במידה והדאגה לפרנסתם הייתה על המוריש. ההורים זכאים למזונות לכל ימי חייהם.

קביעת המזונות – כיצד נקבעת ומהי נזקקות?

שילובם של סעיפים 56 ו-57 לחוק הירושה קובע כי זכאות למזונות מן העיזבון ממומשת בהתאם לקביעת נזקקות למזונות. נזקקות זו נעשית על ידי בחינת אמות המידה המנויות בסעיף 59 כפי שיפורט בהמשך. דהיינו, זכאות למזונות קמה לאדם רק לאחר שהוכח כי הוא אינו יכול לספק את צרכיו ההכרחיים. במידה והמנוח הותיר אחריו צוואה, בית המשפט מעניק למבחן הנזקקות פרשנות מצומצמת. הרציונאל לכך הוא כי יש להעדיף את קיומו של רצון המת, כאשר האחרון בחר לנשל מעיזבונו את הזכאי למזונות. הלכה פסוקה היא כי מזונות מן העיזבון הינם חריג לכלל היסודי בדיני צוואות – "מצווה לכבד את דברי המת". אי לכך, מזונות מן העיזבון נפסקים במקרים אלו על בסיס צרכים הכרחיים בלבד, תשלום אשר פוגע ברצון המת "באופן נסבל" בלבד.

להלן, אמות המידה לקביעת מזונות, לפי סעיף 59 לחוק:

1. שווי העיזבון והיקפו.
2. רכושו של הזכאי למזונות לרבות הכנסות מכל מקור שהוא. במידה והזכאי למזונות הינו בן זוגו של המוריש, בית המשפט לא יתחשב בהכנסתו של זכאי זה ממשלח ידו או עבודתו, אלא אם הכנסה זו שימשה לפרנסת בן הזוג או המשפחה גם לפני פטירתו של המוריש.
3. מה הזכאי למזונות עשוי לקבל מן העיזבון בתור יורש על פי צוואה או יורש על פי דין?
4. מה הייתה רמת החיים של המנוח ושל הזכאי למזונות, ערב פטירתו של המוריש?
5. האם פטירתו של המנוח הביאה לשינוי בצרכיו של הזכאי למזונות?
6. האם הזכאי למזונות יכול לקבל מזונות ממקורות אחרים, לפי סעיפים 2 או 3 לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי"ט-1959.
7. במידה והזכאי למזונות הינו בן זוגו של המנוח – יש לחשב את מזונותיו לפי המגיע לו בהתאם לעילות הנובעות מקשר האישות, לרבות זכותה של האישה למזונות לפי כתובתה.

יש לכם שאלה בענייני מזונות? זקוקים ליעוץ? פנו עכשיו באמצעות טופס יצירת הקשר בצד ימין למעלה או בטלפון : 03-5608877, 052-4545555 – ונשמח לעמוד לשירותכם.