הורים רבים מתקשים להבין את הקו הדק שמפריד בין המונחים "משמורת" לבין "אפוטרופסות". ואכן, כל עוד התא המשפחתי מתקיים כהלכתו וללא גירושין שמעיבים עליו, חוסר הידיעה לא משפיע על חיי המשפחה.
אולם מה קורה במצבי פירוד, כאשר יש צורך להחליט החלטות חשובות בנוגע לילדים, או במקרים של הבאת ילדים לעולם שלא במסגרת של תא משפחתי?
לפניכם, כל ההסברים על ההבדל בין משמורת לאפוטרופסות.
הדין בישראל מגדיר את שני ההורים כאפוטרופוסים על ילדיהם. אם ההורים אינם מגדלים את ילדיהם במשותף, עולה הצורך בהחלטה על חלוקת הזמנים בהם יבלה כל אחד מההורים עם הילדים וכיצד יחולק הנטל המשפחתי על כל רבדיו.
משמורת נחלקת לשני סוגים. האחת, משמורת פיזית שמשמעותה אחזקת הילדים, ואילו השנייה היא משמורת משפטית שמשמעותה אפוטרופסות.
גם המשפט וגם ההלכה קובעים שגם במקרים בם קיימת משמורת בידי הורה אחד, עדיין אין לו את הזכות לפי חוק לקבוע היכן יגור וילמד הילד ללא הסכמת ההורה השני.
הסיבה לכך היא שנושאים כגון אלו קשורים להחלטות מתחום האפוטרופסות, שהיא שווה בין שני ההורים, גם אם רק אחד מהם נקבע כמשמורן.
מאחורי פסיקה זו עומדת התפיסה השוויונית אשר לפיה לא יעלה על הדעת שהחלטות חשובות הנוגעות לקטינים יתבצעו על ידי הורה אחד בלבד. וכך נקבע שבכל נוגע להחלטות עקרוניות שקשורות לזכותו ולחובתו הכללית של ההורה כלפי ילדו, על ההורים לפעול בהסכמה. במידה ולא יצליחו להסכים, תעבור ההכרעה לבית המשפט. (פס"ד של ביהמ"ש העליון,ע"מ 5710/05 פלוני נ' פלונית ואח', סעיף 12).
עתה נותר להבין מהן אותן סוגיות עקרוניות ששני ההורים שותפים להסכמה עליהן.
הנושא העיקרי בו נדרשת החלטה משותפת בין ההורים (האפוטרופוסים) היא בנוגע לזרם החינוך בו ילמד הקטין, או רישום למסגרת חינוך מיוחדת.
תחום נוסף הוא כל נושא הקשור לענייני הבריאות. הורה לא יוכל לקבל החלטות מהותיות שקשורות לבריאות הקטין, ללא הסכמת ההורה השני.
כלומר, ניתן לסכם כי משמורת היא מונח צר יותר מאשר אפוטרופסות ונוגעת לקביעת מגורי הקטין (עם איזה הורה), או הזכות להחזקת הקטין ומה הזכויות של ההורה שאינו משמורן בכל הנוגע להסדרי ראייה עם הקטין.
כמו כן, בניגוד לאפוטרופסות שהיא עובדה קיימת מתוקף ההורות על הילדים, בכל הנוגע למשמורת, קיימים שני סוגי אחזקה: משמורן יחיד על הילד, ברוב המקרים תהיה זו האם, או משמורת משותפת, בה יש לשני ההורים הגדרה הורית שווה.
אפוטרופסות מקנה להורה את הסמכות להחליט בעניינים מהותיים שנוגעים לילדיו, ביניהם קביעת מקום המגורים, חינוך וקביעת המוסד החינוכי, בריאות ואף דת. במקרים אלו, אם אין הסכמה משותפת בין ההורים, יכריע בית המשפט.
יצוין כי הגדרת הורה כמשמורן יחיד לא מקנה לו את הזכות לקבל החלטות בנושאים מהותיים אלו על דעת עצמו, זאת על פי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב, 1962.
בכל דיון בבית המשפט, אשר נוגע לקטינים, פועלים בתי המשפט לפי עיקרון טובת הילד בלבד. לצורך כך הם ייעזרו גם בשירותי מומחים, כמו עובדים סוציאליים של שירותי הרווחה, פסיכולוגים וכיוצ"ב.
כשאחד ההורים מתנגד לביצוע פעולה או הליך מסוים, בוחן בית המשפט את חיוניות הליך זה בהתאם לטובת הקטין ולא בהתאם לעמדת ההורה, גם אם הוא ההורה המשמורן.
המציאות מלמדת כי הורים רבים אינם מכירים או מבינים את ההבדל בין משמורת לבין אפוטרופסות ולכן לא תמיד הם מיישמים את החוק. פעמים רבות ינסה הורה שהוא משמורן יחיד לקבוע בעצמו החלטות שהן מהותיות ומבלי לקבל את הסכמת ההורה השני.
למרות שהדבר מנוגד לחוק, פעמים רבות החלטת ההורה המשמורן גם מצליחה. יתרה מכך, אם כבר בוצע המעשה, למשל, ההורה כבר רשם את הילד למוסד חינוכי מסוים, או העתיק כבר את מקום מגוריו, בית המשפט לא נוטה לאכוף את החוק, זאת על מנת שלא להעמיס על כתפי הילד את תוצאות התנהלות הוריו, במיוחד אם כבר התחיל ללמוד במוסד החינוכי החדש, התחיל להסתגל לסביבת מגוריו החדשה, וכיוצ"ב.
טובת הקטין, כפי שהיא מוגדרת בחוק, היא ששני הוריו יהיו מעורבים בחייו וכל החלטה מהותית בענייניו תתקבל במשותף.
כל עוד יוכר חוק ויכובד על ידי שני ההורים והם ימשיכו להיות מעורבים בגידולו ושמירה על קשר עימו, תהיה זו אבן היסוד החיונית ביותר לשמירה על טובתו של הילד ולפני בית המשפט, עלינו, כחברה, להגיע להבנה זו וליישם אותה.
יש לכם שאלה בענייני משמורת ילדים? זקוקים ליעוץ? פנו עכשיו באמצעות טופס יצירת הקשר בצד ימין למעלה או בטלפון : 03-5608877, 052-4545555 – ונשמח לעמוד לשירותכם.
