להלן, נעסוק בהתפתחות המשפט בעקבות השינויים החלים בחברה בתחום דיני המשפחה ובפרט בנושא המזונות, לרבות המזונות הנפסקים לטובת הגבר במקרים מאוד לא שכיחים, וכל זאת לנוחיותכן\ם הגולשים והגולשות, כדלקמן:
ענייני גירושין במדינת ישראל, הם ייחודיים מאוד מסיבה פשוטה, בישראל כל ענייני הגירושין והנישואין מוסדרים על פי הדין הדתי – אישי. כלומר, בני זוג יהודים יכולים להינשא לפי הדין הדתי – עברי. יתר על כן, ובהתאמה, כל נושא המזונות, עליו נרחיב בהמשך, מוסדר אף הוא בעיקרו מכוח הדין הדתי – אישי.
מזונות, הם למעשה כינוי לחובה המנויה מכוח הדין הדתי – יהודי, המוטלת על האב, לדאוג לצרכי ילדיו, ואף לצרכי אשתו במקרים מסוימים, עד מתן גט סופי. כאמור, במדינת ישראל נוהגים לפי הדין העברי בכל הנוגע לדיני גירושין ונישואין. מכאן, שחובת האב לשאת במזונות ילדיו קמה כאשר בני הזוג מתגרשים, או אף מתחילים בהליך גירושין (אז ניתן לעתור בתביעה למזונות זמניים). חובת תשלום המזונות לילדים מוטלת על הגבר באופן מוחלט לפי הדין הדתי. כך גם יפים דבריו של בית המשפט העליון בנושא, לאמור: "חובתו המוחלטת של האב לשאת בצרכים ההכרחיים של ילדיו הקטינים חלה בין אם המשמורת על הילדים נמסרה לאם, בין אם היא נמסרת לאב, ובין אם היא ניתנת במשותף לשני ההורים"(בע"מ 2561/08).
הלכה זו, המתייחסת אומנם למזונות ילדים, מתבססת על התפיסה כי הגבר הוא "המפרנס" והאישה היא דואגת לחינוכם של הילדים, מה שלכאורה יוצר בו תלות מצד האישה. כמו כן, אותה תלות מביאה לכך שבמקרים רבים, ברגע שבני זוג מתגרשים, עולה הצורך לדאוג לכך שהאישה תזכה לחיות באותה רמת חיים בה חייה, עובר לגירושין. משכך, על פי הדין הדתי, עשוי גם הגבר לשאת במזונות אישה מרגע הפרידה ועד לגירושין, כאשר תכליתם של אותם מזונות היא לשמור על רמת חייה של האישה כפי שהיו בחיי הנישואין. אך נדגיש, כי בניגוד למזונות ילדים אשר לגביהם האב חב עד בגרותם, בכל הנוגע למזונות אישה, הבעל חב במזונות אלו רק עד למתן הגט, ותו לאו.
לשם השלמת התמונה, נעיר שככלל, בכל הנוגע למזונות ילדים, חב האב במזונות ילדיו כאמור באופן אבסולוטי. לרוב, עד לגיל 6 חב האב במזונות מדין חובה, כלומר – חב הוא בכלל ההוצאות המתחייבות לצורך הגידול בילד. מזונות מדין חובה לא תלויים בהכנסת האב. מנגד, מגיל 6 חב האב במזונות מדין צדקה (שכן נקבעות לפי יכולת הכנסתו של הבעל) בכל הנוגע להוצאות שלא נדרשות לגידול שוטף, אך עדיין חב הוא במזונות מדין חובה, בכל הנוגע לצרכים השוטפים והאינטגרליים, כל זאת עד לגיל 15. לאחר מכן, חב האב במזונות מדין צדקה, כלומר – במזונות בהתאם ליכולת הכנסתו. הסיטואציה שבה מוטלים על אבות מזונות, שלא אחת אף עשויות לפגוע במרקם חייהם ובמצבם הכלכלי, לא אחת עשוי גם להביא לתוצאות קשות, לחובת אותם אבות. בהתאמה, הפסיקה לא תמיד התחשבה במצבו הכלכלי של הגבר, כך שפעמים רבות נקבעו מזונות גבוהים מהכנסותיו של האב.
ולמרות כל האמור לעיל, המציאות משתנה, והשתנתה. מעמד האישה כיום הוא גבוה ואיתן, שהרי נשים משמשות בתור נשיאות, ראשות ממשלה, ומנהלות של חברות גדולות. בהתאמה, אנו גם עדים לכך שנשים מפתחות קריירה ואף לעיתים הן המפרנסות העיקריות של הבית ולאו דווקא הגבר. כיום ישנן משפחות בהן הגבר הוא אשר משמש בתור ההורה האמון על הטיפול השוטף בילדים ובבית. יתרה מכך, לצורך הדוגמא ולשם המחשה, נציין כי כיום ישנה גם חופשת לידה שניתנת לגבר.
על כן, נשאלת השאלה, האם יכולה להיווצר סיטואציה שבה הבעל יהיה זכאי למזונות על אף הוראות הדין הדתי – עברי?
הגישה והכלל הוא שמטרת המזונות היא לשקם את בן הזוג שמצבו הכלכלי דל ביחס לאחר (רע"א 8256/99). לכן, דומה כי במצבים קיצוניים שהגבר תלוי כלכלית בבת זוגו לאורך כל חייהם המשותפים עשוי וייקבעו מזונות לטובתו. אך נדגיש כי הסיטואציה המתוארת, תהיה רלוונטית כאשר מדובר בבני זוג שנשואים לא לפי הדין הדתי, וכן על ידועים בציבור. דהיינו, הדין הדתי – לא מכיר באפשרות לפסוק מזונות לטובת הבעל.
מכאן לכאורה, ניתן לראות מגמת שינוי בפסיקת המזונות לטובת הגבר, אך נדגיש כי פעמים מעטות מאוד בתי המשפט פוסקים מזונות לטובת גבר. כך למשל, בפסק דין מכונן בעניינם של בני זוג ידועים בציבור אשר נפרדו, נקבע כי האישה תשלם מזונות לבן זוגה וזאת מכוח השוויון המגדרי כאשר קיים פער כלכלי. באותו המקרה, הגבר היה רכוש ומובטל ואף שקוע בחובות לעומת האישה שהדירה הייתה שייכת לה והיא הייתה המפרנסת היחידה. באותו המקרה,בית המשפט בחן את מהות היחסים בין בני הזוג, וכן את מידת התלות.(תיק 12818-08-11).
כאשר בני הזוג נישאו כדת משה וישראל ולאחר הגירושין הילדים עברו למשמרתו של האב, לא קיימת חקיקה שמחייבת את האישה לשלם מזונות, שכן הדין הדתי – עברי לא מכיר בכך כאמור. יחד עם זאת, במקרה שבו המשמורת מצויה אצל האב, במקרה שבו חל על בני הזוג הדין הדתי – עברי, או אז ישנה אפשרות לפנות לבית המשפט בבקשה להפחית את גובה המזונות. הפסיקה של בתי המשפט האזרחיים, קבעה כפסיקה מנחה כיום שבמשמורת משותפת, יש להפחית את שיעור המזונות, אך לא לבטלם.
ככלל, מזונות לטובת הגבר נפסקים במשורה, ובמקרים שבהם מתכונת הזוגיות לא מנויה מכוח הדין הדתי – אישי. יתר על כן, גם אז הפסיקה עדיין מצויה בחיתוליה בכל הנוגע למזונות לטובת הבעל. בשל המורכבות הנלווית לנושא, כדאי מאוד להיוועץ בעורך דין מיומן בכל שלבי התהליך.
* למאמר על הדין אודות מזונות ילדים בגירים – לחצו כאן
יש לכם שאלה בענייני מזונות? זקוקים ליעוץ? פנו עכשיו באמצעות טופס יצירת הקשר בצד ימין למעלה או בטלפון : 03-5608877, 052-4545555 – ונשמח לעמוד לשירותכם.
