כאשר באים בני זוג יהודים בברית הנישואין, מעניק הבעל לאשתו את הכתובה. הכתובה היא למעשה מסמך משפטי ובו מפורטים מכלול החובות והזכויות ההדדיות שבין בני הזוג.
הכתובה נועדה אף להגן על האישה מפני גירוש חד צדדי, ללא שיש לבעל הצדקה לכך, ולפיכך מציין הבעל בכתובה סכום כספי שנועד להבטיח את זכויותיה של האישה במקרה בו יבחר הבעל לגרשה.
במידה ובני הזוג מגיעים לידי גירושין, יכולה האישה לתבוע את כתובתה מהבעל, כתנאי לגירושין.
הבעל מצידו יכול להתגונן בפני תשלום דמי הכתובה במספר דרכים כאשר אחת מטענות ההגנה העומדות בפניו היא הטענה בדבר מעשה כיעור.
למעשה – מעשה כיעור מצד האישה בא לידי ביטוי במכלול של התנהגויות מטעמה שיש בהם כדי להעלות חשד לבגידה מצד האישה. יודגש – מדובר במצבים בהם אין הוכחה חד משמעית לבגידה, אלא הדברים נותרים בגדר חשש. כך למשל: התגפפות עם גבר זר, בילוי לילי בדירתו של גבר אחר או התרועעות מושכת עם אחר- מעלים חשש לבגידה במצב בו האקט המיני עצמו לא מוכח.
הוכחה של הבעל כי התקיים מעשה כיעור מביאה לידי כך שהאישה מפסידה כתובתה ואף ללא התרעה קודם לכן.
כך לדוגמא קבע בית הדין הרבני לאחרונה כי אישה שנמצאה מתנשקת במקום מבודד עם גבר אחר עשתה מעשה כיעור ולכן לא תהא זכאית לכתובתה.
בניגוד לבגידה, אשר על מנת שבית הדין הרבני יפסוק כי היא אכן התרחשה יש להביא שני עדי ראייה מהימנים אשר ראו את ביצוע המעשה בעיניהם, מעשה כיעור מוכח מתוך הנסיבות. במקרים בהם נטען לביצוע מעשה כיעור, די בהוכחת נסיבות אשר מהן הדיינים יכולים להסיק שהייתה בגידה גם ללא עדות ישירה. לדוגמא, תמונות של האישה נכנסת לביתו של גבר זר, או הולכת עימו לבית מלון, וחוזרת רק בבוקר למחרת, יכולים אפוא לשמש את בית המשפט כאמרת דרשני. בפסק דין אשר ניתן לאחרונה בבית הדין הרבני, ובו עסקו הדיינים בתמונות המציגות את האישה כאשר היא יושבת במרפסת בית מלון עם גבר זר (כאשר השניים בלבוש קצר ומתגפפים), נכתב בפסק הדין – "המקרה אשר לפנינו אינו רק עוברת על דת אלא גם מעשה כיעור ברור. תמימות היא לחשוב כי הצדדים קראו תהילים או לחילופין פרקי אבות במשך כל אותן שבתות בהם בילו ביחד".
למרות שהוכחות של מעשה כיעור "פשוטה" יותר מהוכחת בגידה, עדיין יש צורך לעמוד בנטל הוכחה מסוים. קל וחומר כאשר האישה טוענת בכל תוקף כי היא לא זנתה תחת בעלה (בגדה בבעלה). לדוגמא, במקרה אשר הונח לפתחו של בית הדין הרבני בירושלים, טען הבעל, בהסתמך על עדויותיהם של שני חוקרים פרטיים, כי אשתו הסתובבה עם גבר זר ואף לנה בביתו. האישה טענה כי מדובר באדם אשר בעלה הכיר והוא איננו "שוחר נשים" (אינו נמשך לנשים). כמו כן, האישה הוסיפה כי היא ישנה בביתו של גבר זה פעמים מספר במהלך הנישואין, הבעל ידע על כך והיות ולא מדובר ביחסים מיניים, הדבר "אושר" על ידו. יתרה מכך, האישה אף הסכימה להיבדק בבדיקת פוליגרף אשר אימתה את גרסתה. בסופו של יום, הוכח למעשה כי הגבר ניהל רומן משלו מחוץ לנישואין, והעילה לתביעת הגירושין הייתה הרומן שלו ולא "בגידת אשתו". הדיין בלייכר כתב בפסק דין זה כי לעיתים גם מעשה אשר נראה "מעשה כיעור ממבט ראשון", איננו מעשה כיעור הלכה למעשה.
יש לכם שאלה בענייני גירושין? זקוקים ליעוץ? פנו עכשיו באמצעות טופס יצירת הקשר בצד ימין למעלה או בטלפון : 03-5608877, 052-4545555 – ונשמח לעמוד לשירותכם.
