מזונות האישה הם זכותה של אישה כל זמן שהיא נשואה לבעלה. מזונותיה של האישה כוללים הוצאות, כגון מזון, ביגוד והנעלה, שכר דירה, קוסמטיקה, הוצאות רכב והוצאות המדור. על פי הדין העברי, האישה "עולה עם בעלה ואינה יורדת עמו". משמע, גם במקרים שהאישה מגיעה מרקע כלכלי נמוך וחייה עם בעלה הם ברמת חיים גבוהה יותר, האישה זכאית לחיות ברמת החיים הגבוהה שהיא הורגלה אליה.
הבעל אינו יכול לדרוש מאשתו לחזור לחיות ברמת החיים אשר הייתה מנת חלקה לפני הנישואין. גם אם נישאה האישה לעני והתעשר, זכאית האישה לחיות ברמת החיים שהרגיל אותה בעלה, כל אימת שמצבו הכלכלי מאפשר לו.
אם מצבו הכלכלי של הבעל קשה, האישה זכאית לחיות ברמת חיים לפחות כפי שחיה לפני הנישואין. חישוב מזונות אישה נעשה לאחר בחינת רמת החיים של הבעל, ועל בסיס כושרו הכלכלי. האישה זכאית למזונותיה מבעלה על פי רמת עושרו. הבעל אינו רשאי, על פי הדין העברי, להכריח את אשתו לצאת לעבוד. סירובה לצאת לעבוד אינו עומד לה לרועץ בחישוב מזונותיה.
ישנם מקרים שמזונות האישה יישללו ממנה בגין התנהגותה. בין המקרים בהם תשלל זכותה של אישה למזונותיה: כאשר האישה בוגדת, אישה מורדת ואישה שעזבה את הבית ללא סיבה מוצדקת (ולא בגין מעשה או מחדל של הבעל). יצויין כי משהכריז בית הדין על אישה כמורדת או בוגדת או כי עזבה את הבית מסיבה לא מוצדקת, לא תהיה האישה זכאית למזונות גם בבית המשפט לענייני משפחה.
זכאותה של האישה למזונותיה היא סוגיה בעלת משמעות רבה. אישה אשר זכאית למזונותיה יכולה לנהל מאבקים משפטיים ארוכים וממושכים עם בעלה ובתוך כך ליהנות ממזונותיה ולהפעיל לחצים על הבעל. מנגד , כאשר דוחים את תביעת האישה למזונותיה, הרי על הבעל לא חלה חובה כלשהי ויכול הוא לנצל עובדה זו ולסרב לתת לאישה גט.
על פי הדין העברי, כאשר האישה עובדת הבעל הוא בעל זכות להכנסותיה של האישה ממעשה ידיה. בתמורה לזכות זו מתחייב הבעל לזון ולפרנס את האישה בזמן הנישואין. ישנה אפשרות לקזז מדמי מזונות האישה את שיעור הכנסתה. במקרים שהאישה משתכרת באופן המספיק לקיומה, יכולה האישה לומר כי היא איננה מעוניינת במזונותיה ורוצה היא לשמור את הכנסתה. אישה אינה נדרשת לממש רכוש כדי לכלכל את עצמה. עם זאת, במקרים שיש לאישה הכנסה מרכוש זה (דוגמת דמי שכירות מנכס בבעלותה) בתי הדין הרבניים נוטים לחשב הכנסה זו בקביעת מזונות האישה.
אישה אשר תפסיק לעבוד כדי לזכות במזונותיה עלולה לאבד את זכותה למזונות בגובה שיעור הכנסתה הקודמת, כלומר בית הדין יקזז את גובה המשכורת האחרונה שהייתה לאישה ממזונות שיפסוק לה, וכך תקבל האישה רק את ההפרשה אם יש הפרש.
בתי המשפט לענייני משפחה ובתי הדין הרבניים הם בעלי סמכות מקבילה לדון בתביעה העוסקת במזונות האישה. על פי רוב, ישנה עדיפות לאישה להגיש תביעה למזונותיה לבית המשפט לענייני משפחה. לדוגמה, הקריטריונים המזכים את האישה במזונותיה גמישים יותר בבית המשפט לענייני משפחה.
הסכומים הנפסקים עבור האישה בבתי הדין הרבניים נמוכים יותר, וכך גם הרף לשלילת מזונותיה של האישה בגין מעשיה. עם זאת, לפני שמוגשת תביעה עבור מזונות אישה, מומלץ להתייעץ עם עורכי דין המתמחים בתחום כדי לבחון מהי הערכאה המשרתת את בעל הדין בצורה הטובה ביותר.
יש לכם שאלה בענייני מזונות? זקוקים ליעוץ? פנו עכשיו באמצעות טופס יצירת הקשר בצד ימין למעלה או בטלפון : 03-5608877, 052-4545555 – ונשמח לעמוד לשירותכם.
